שימור המושבה האמריקאית: הציבור אינו נחשף לשיטת הבניה הייחודית

הפיתוח של המושבה הגרמנית בתל אביב יפו ופעילות השימור של המבנים הן מבורכות, אולם חלקן של שיטת הבניה והחומרים ששימשו אותה נשכחו. האם טכנולוגיית הבניה של המושבה האמריקאית ביפו לא ראויה לשימור ולהצגתה בפני המבקרים? אנו סבורים שכן.

אינג’ יעקב שפר, אינג’ מאיר רונן

המושבה האמריקאית – הגרמנית בתל אביב יפו השוכנת בין שכונת פלורנטין לבין יפו היא מתחם אורבני היסטורי חי ונושם, בעיקר בזכות פעולות השימור שהפכו את חלום שחזור המושבה, שהוקמה על ידי קהילה של נוצרים מורמונים מארצות הברית במאה ה-19, למציאות. במסגרת השימור נעשה שימוש בשיטת הבנייה וטכנולוגיית הבניה הייחודית ששימשה את המבנים המקוריים המכונים “המבנים האמריקאים”. לצדם ניתן להבחין במבנים או חלקי מבנים הכוללים תוספות שונות ששומרו אף הם. כמו כן, נשמר תוואי רחובות המושבה האמריקאית המקורית שאף הוא שולב בתכנון המודרני ובבנייה החדשה שבוצעה במקום. לצד המבנים ששומרו, ארבעה עד שישה מבנים כגון מלון פארק (כיום אכסניית עמנואל) “בית הקשתות”, בר הופמן 17 ואחרים לא עברו שימור כלל.

A_1

צילום: רמי חכם

במאמר זה ננסה לענות של שתי שאלות. הראשונה היא עד כמה אנחנו צריכים לשמור על שיטות וחומרי בנייה אותנטיים בזמן שמור מבני המושבה האמריקאית, והשאלה השנייה היא עד כמה שיטות וחומרי הבניה הללו צריכים להיות חשופים למטייל או הצופה.

חזרה לרחובות הציוריים של המושבה: בסך הכול המתיישבים האמריקאים פרקו מהאונייה 36 מבנים, אולם בנו רק את מחציתם. את המבנים הבנויים ואת שאר חלקי המבנים הם מכרו לטמפלרים לאחר כישלון מפעל ההתיישבות שלהם, כמה שנים מאוחר יותר. בכל המתחם שרדו מאז חמישה מבנים מקוריים בלבד, כאשר ארבעה מבנים משומרים שמרו על הדמיון הרב ביותר למקור: אורבך 4, אאורבך 10, בר הופמן 19 ובר הופמן 21. אאורבך 10 עבר שימור על ידי עמותה לשימור המושבה ואילו האחרים שומרו על ידי אנשים או גופים פרטיים.

בבניינים אלו ניתן להבחין בשיטת הבניה המקורית האמריקאית המכונה “שיטת הבלון” “Baloon system”, הכוללת קונסטרוקציה מיוחדת: לפי שיטה זו המבנים נבנו בבנייה קלה מעץ באמצעות לוחות דקים 4 אינץ’/2 אינץ’ או 4 אינץ’/4 אינץ’. שיטה זו התפתחה במרכז ארצות הברית בזמן ההגירה למערב והחליפה את הטכניקה שהתבססה על בניית שלד עץ כבד שהייתה נהוגה עד אז. אגב, היא נקראת כך בשל הטענה שאמרה ש”בסופת ההוריקן הראשונה הם יעופו כמו בלון”.

הצצה להיסטוריה של הבניה

שאר הבתים במתחם המושבה אומנם לא מייצגים את האותנטיות של המבנים האמריקאים אולם גם הם מעניינים מאוד: הם בנויים משכבות היסטוריות ומודרניות שניתן לקלפן כמו ‘קליפות בצל’. שכבה אחת כוללת את המבנים העתיקים שקדמו להקמת המושבה האמריקאית. קליפה נוספת מאוחרת יותר לבניינים המקוריים היא זו שהתווספה בתקופת הטמפלרים שהגיעו לאחר המתיישבים האמריקאים והתגוררו במקום עד מלחמת העולם השנייה. הטמפלרים בנו מבני מגורים ומבני ציבור היסטוריים חשובים וביניהם “מלון ירושלים”, “מלון פארק” ו”כנסיית עמנואל”. במבנים רבים ניתן להבחין בשימוש שעשו בחלקים מהמלאי שרכשו, כגון דלתות, חלונות או קורות עץ אמריקאיות. עוד במושבה ניתן להבחין בשכבות של הסגנון הבינלאומי, בניית שנות השישים ושל הבנייה חדשה שהתווספה לאחר שנת אלפיים.

A_2

צילום: רמי חכם

שימור שיטות הבנייה הייחודיות שקיימות במושבה, תוך הקפדה על שימוש בחומרי הבנייה המקוריים, היוו חלק מהתפיסה שעמדה מאחורי מפעל שימור המבנים, שהחל בשנות השמונים ובוצע כאמור הן על ידי משקמים פרטיים ועל ידי גופים שונים ובהנחיות תכנון ושמור מחמירות של עיריית ת”א.

בכל מבני המושבה האמריקאית הוגדרו מראש עקרונות השמור: מה לשמר ומה לשנות, מה לשחזר ומה לפרק. בבניינים אחדים לא נעשה שימוש בשיטות הבנייה ובחומרי הבנייה המקוריים ולכן חלק מהמבנים ההיסטוריים איבדו את האותנטיות שהייתה חיונית כל כך. במקרים אחרים דווקא כן נעשה שימוש בשיטות ובחומרים המקוריים, אך הימצאותם תחת הטיח או הריצוף מונעת את גילויה לעיני הצופה.

כך לדוגמה, בבית מספר ארבע ברחוב אורבך המבנה המקורי חוזק ושומרו כלל החומרים ממנו הוא נבנה, לרבות חלונות ודלתות. למרות ששוחזרו תוספות שונות, הגרעין המקורי נשאר. לעומת זאת בבית ברחוב אורבך 10 בוצעו עבודות שחזור שלא בהתאם לעקרונות השמור אך ביתרון אחד: המבנה כיום מציג את ייחודיות שיטת הבניה המקורית, וניתן לצפות במרתף ששומר ומציג את בשיטות הבנייה המקוריות.

נקודה זו מעלה את חשיבותה של חשיפת השיטה בה שומרו המבנים. בפעולות שימור רגילות, טכנולוגיית השימור בדרך כלל אינה נחשפת, אולם במושבה האמריקאית המצב היה צריך להיות שונה שכן קיימת חשיבות לעצם השיטה והטכנולוגיה הייחודית בה נעשה שימוש לשימור המבנים. כך למשל, בשלד אופייני לבנייה האמריקאית נעשה שימוש בעמודי עץ בגובה שניים וחצי קומות, בדידי עץ שמחפים את קירות המבנה מבפנים ומהחוץ ופרטי עץ ייחודיים שנמצאים בתוך הקיר. לאחר הטיוח המבקר אינו נחשף לשיטות הבניה הייחודיות הללו. לעניות דעתנו היה ראוי לאפשר הצצה של הקהל לשיטות בנייה ייחודיות אלו, על ידי השארת “חלון הצצה רחב” שיאפשר להם לראות זאת.

לגבי השאלות עמן פתחנו את המאמר הרי נראה כי התשובות ברורות: ראשית יש לשמור את השיטות והחומרים המקוריים בהיותם החלק המעניין, החשוב ויוצא הדופן במושבה האמריקאית שאין שנית לה בארץ בעושר ורב גוניות של הבנייה על שטח קטן וצפוף. שנית, ייחודיות השיטה וחומרי הבניה לדעתנו צריכה להיות חלק חשוב בהצגת והמחשת פלאי המושבה האמריקאית ולכן יש לשמר, להציג ולאפשר לראות את “הקרביים” של הבתים לא רק להשאיר את העיסוק בהם ל”מומחים”.

אנו סבורים כי כאשר מגדירים אילו חלקים יש לשמר במבנה היסטורי כלשהו, במיוחד כאשר הוא חלק ממרקם היסטורי עשיר, יש לבדוק גם האם שיטת הבנייה והחומרים הם ייחודים, ואם כן להקפיד לשמרם בדומה לשימור האדריכלות והעצוב הייחודי. זאת ועוד: הצגת טכנולוגית ושיטת הבנייה צריכה להמחיש את תהליכי הבניה ולהיות מוצגת גם פנים המבנה ולא להשאירה רק בסגנון “כתם ללא טיח” וכדומה שלפעמים אינו מסביר כלל ולרוב גורע משמורו של המבנה.