מחנות צה"ל הוקמו על בסיס מחנות צבאה של האימפריה הבריטית. העתקת הבסיסים דרומה מעלה חשש לפגיעה במבנים היסטוריים בני מאה ותמנע הזדמנות לשמר את נופי המשאר במחנות הצבא ולחשוף אותם לציבור.
האימפריה הבריטית שלטה בפלסטינה במשך שלושים שנות המנדט (1948-1918). במשך שנים אלו הכוחות הבריטים קיימו את שגרת יומם במחנות שהקימו ואשר נבנו לפי סטנדרטים של אימפריה. המחנות היו מגוונים והכילו את שלושת זרועות הצבא: יבשה, אוויר וים.
עם עזיבת הבריטים את האזור והקמת מדינת ישראל נבנו מחנות צה"ל על בסיס המחנות הבריטים, וצה"ל השתמש בהם בהתאמה לתכנון בתקופת המנדט. הייעוד המקורי בדרך כלל נשמר ויחידות הצבא המשיכו למעשה את אותם שימושים מקוריים של הצבא הבריטי. הסבר לכך נתן דוד בן-גוריון במאמר שכתב בשנת 1961, בשם 'מבצע דורנו ומשימתו': "…צה"ל נאלץ להשתמש במחנות הצבאיים הבריטיים כפי שהם – כי האמצעים שלנו לא הרשו לנו להקים מחנות חדשים מותאמים לצרכים שלנו…".
צילום: אוסף שוורץ, אוניברסיטת חיפה
כיום, מחנות צה"ל מפונים במהירות ממרכז הארץ ועוברים דרומה. בין המחנות שמתפנים ניתן למנות בין היתר את מחנה צריפין, תל-השומר וסירקין השונים בתוכנם ובייעודם המבצעי. עם הפינוי המתקרב נחשפה חלק מההיסטוריה המיוחדת של מחנות הצבא באמצעות תיקי תיעוד שהם חלק ממסמכי התב"ע [תכנית בנוי עיר] שנערכות לשטחי מחנות הצבא המתפנים. כך נמצאו עדויות על גודל המחנות, אופיים, סוגי המבנים, שדות התעופה, מתקני העזר והלוגיסטיקה, הדרכים והנוף הסביבתי המספקים הזדמנות נדירה להבין את עוצמתה של האימפריה, לצד עדויות לצעדיו הראשונים של הבנוי הצה"לי.
אלו גם אלו לא נחקרו ונחשפו. אומנם, אגף הבנוי וההנדסה במשרד הביטחון מצא לנכון לפני מספר שנים למסד גוף מקצועי שתפקידו לסייר ולתעד את נופי המשאר במחנות ולערוך רשימות שימור לכול מחנות הצבא, אלו של הבריטים ואלו של צה"ל. הליך זה מחייב את אנשי התכנון ומנהלי הפרויקטים בכלל מערכת הביטחון ומבטיח את הגנתם ושימורם של האתרים על פי הצורך והשימוש.
צילום: זולטן קלוגר
אולם מאחר וחלק מהמחנות ייגרע בעתיד ממצבת מחנות הצבא וייהפך לשטח לתכנון ולפיתוח אורבאני, והיות והמערכת האזרחית אינה מסונכרנת דיה עם קביעות השימור שנקבעו בצבא, יש מידה רבה של חשש לגורלם של הנכסים לשימור שהוגדרו כך במשרד הביטחון.
יתרה מכך, בתהליך פינוי הבסיסים רב הנסתר על הגלוי, והמידע שקיים על המבנים הקיימים מאחורי גדרות התיל מועט. אי הכרת מהותם של המבנים ההיסטוריים והעדר פרשנות אוטנטית שלהם עלולה להוביל לפענוח שגוי של הממצאים, הטעם בשימורם לא יובן, וקיים חשש כי הריסת המחנות באופן גורף תביא כליה של תקופה היסטורית בת מאה ותמנע את ההזדמנות לשמר את נופי המשאר במחנות הצבא ולחשוף אותם לציבור. טוב ייעשה אם גופי התכנון הסטטוטוריים יפעלו בשיתוף פעולה הדוק עם הצבא בכל הקשור לנכסי השימור ויש לראותם כחלק מהמורשת התרבותית והיסטורית של צה"ל.
צילום: חגית קריק, ארכיון לידל הארט, לונדון
להלן סקירה קצרה של שלושת המחנות שעתידים להתפנות:
מחנה צריפין
מחנה צריפין הוקם במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאוסף צריפים בגדלים ובסגנונות שונים ומאהל אוהלים ונקרא על ידי הבריטים מחנה סרפנד על שם הכפר הערבי בדרום, סרפנד אל עמר. הוא שימש עד השנים האחרונות כבסיס ההדרכה העיקרי של צה"ל למקצועות הלוגיסטיקה. בתחילתו היה המחנה מחנה לוגיסטי עבור חיל האוויר המלכותי ובהמשך יועד לאימונים ולהכשרות בתחומים מגוונים: ארטילריה, קשר, איתות, רפואה ואימוני נשק לגברים ולנשים. קו מסילת ברזל מצומת הרכבות המרכזית – לוד אפשר תנועה אל המחנה בו הוקמה תחנת רכבת.
המחנה נבנה על שטח ובמתכונת של עיר קטנה (3,550 דונם) וכלל מגדלי מים עם מאגרים עצמאיים, מרכז קניות, קולנוע ובריכת שחייה. למחנה היו שלוש כניסות עיקריות הקיימות עד היום ולאורכו ורובו נשתלו שדרות פיקוסים מרשימות ועצי איקליפטוסים לרוב. גבולותיו לא השתנו משנת 1939, עת המחנה גדל בעקבות ההכנות למלחמת העולם השנייה.
המחנה מיועד לפנוי וחלק מנופי המשאר יישמרו.
מחנה תל-השומר
מחנה תל השומר הוקם לאחר הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 ארצות הברית ביקשה להקים בית חולים אזרחי ולצדו בית חולים שדה לטובת אנשיה. הבריטים היו אלו שבנו את בית החולים המוכר היום כבית החולים הממשלתי תל השומר, וסביבו בנו בית חולים שדה – הידוע כמחנה תל השומר.
השטח היה שייך במקור למשפחת ליטווינסקי שהקימה את שכונת הגנים תל-ליטווינסקי. לאחר המלחמה, הבריטים שימשו את המקום כמחנה לוגיסטי. גם למחנה זה הגיעה מסילת ברזל מהכפר ג'יניס שמצפון לשדה התעופה לוד. המחנה שימש כל השנים כמחנה לוגיסטי עורפי עבור יחידות צה"ל תומכות לחימה. כמה מנופי המשאר הוטמעו בתכנון החדש.
מחנה סירקין
מחה סירקין נקרא בתקופת הבריטים שדה התעופה פתח-תקווה ושימש כמשכנן של חמש טייסות בריטיות, ומסלוליו תוכננו בדומה למסלולים בשדה התעופה האזרחי – לוד. בסמיכות שכן שדה נחיתה וילהלמה שבזמן מלחמת העולם השנייה נחתו בו מטוסי צבא ארצות הברית, על מנת להגיע, בין היתר, לבית החולים בתל ליטווינסקי. כיום נותרו במחנה סירקין האנגרים לטיפול ולאחסנת מטוסים מסוגים שונים, מגדל פיקוח ושני המסלולים.
בתקופת צה"ל הסבו את שמו של המחנה למחנה 'אלון' על שמו של הטייס מודי אלון שנהרג ב-16 באוקטובר 1948. במקום הוקמו שני מבנים ששימשו את בית הספר לקצינים בה"ד 1. לאחר מכן נבנה מחנה ייעודי להכשרת קצינים במצפה רמון. היה זה המחנה הראשון שתוכנן בצה"ל כמחנה שהותאם לצרכים הייעודיים של הכשרת צוערים לקצונה.
