משמרים את הישן בכלים חדשים

מבנים לשימור טומנים בחובם ערכים החורגים בהרבה מעצם השימושיות של המבנה. בשנים האחרונות תנופת השימור והעלאת קרנם של מבנים אלה על ההיסטוריה, העבר והזיכרון אותם הם מייצגים תורמים בחיזוק דמותו ועיצוב זהותו של מרחב החיים שלנו. מבין המבנים לשימור יש כאלו שזוכים ליראת קודש של ממש הודות לערך ההיסטורי או הארכיטקטוני-עיצובי של המבנה. כזה הוא היכל התרבות בתל אביב שעבודת שיפוצו ופתיחתו מחדש הסתיימה בשנה שעברה. ההיכל הנחשב עד היום אחת מיצירות המופת של האדריכלות הישראלית, חזר לשמש ביתה של התזמורת הפילהרמונית ומשכן להופעות מוזיקה אחרי שנתיים של שיפוצים מקיפים.

היכל-התרבות-תא

צילום: אוהד כידן

לנוכח הרגישות הגדולה של הפרויקט, האתגר שניצב בפני אדריכלי השיפוץ משרד קולקר-קולקר-אפשטיין וצוות השימור של עיריית תל-אביב, היה לא לפגוע ברוח המבנה המקורי על צורתו ואופיו. על כן הם נקטו בקונספט שמרני ביותר שתרם להשגת המטרה של שימור במובן הקלאסי והגעה לתוצאה הסופית – מבנה מחודש ועדכני שזהה בצורתו למבנה המקורי, אך שונה ממנו בתפקודו.

אחת הסוגיות עמה התמודדו המשמרים הייתה בנושא הטיח במבואת הכניסה. במקור ביקשו האדריכלים לענות אחר הצורך המקורי של שימוש בטיח הדומה לטיח המקורי בתכונותיו, בגוון ובטקסטורה. חיפוש אחר החומר המתאים הביא לבחירה בטיח אקוסטי שהתגלה כתואם ביותר לטיח המקורי מבחינות אלו. בהיותו טיח גמיש וידידותי לעבודה הוא התאים למבנה שהנו בעל צורה גאומטרית מורכבת. עובדת היותו אקוסטי מוסיפה גם לשיפור התפקוד של המבנה ולמעשה הופכת את החלל לנעים יותר לשהייה כך שבפועל בעוד שהחלק הקדמי ,חלל הכניסה, נעזר בלוחות אקוסטיים הרי החלק האחורי המשופע והפנימי יותר המשתפל עד לדלת הכניסה לאולם כוסה בטיח האקוסטי. כך המראה המקורי של המבנה נשמר אך זכה לתכונות מתקדמות שמביאות את המבנה לתפקוד מודרני אופטימלי.

להחזיר לחיים את הטיח של המאה ה-19

למידה מתמדת מהניסיון של אנשי המקצוע מהעבר מאפשרת לפתח פתרונות על זמניים שמסוגלים להשתלב ולתרום לבניה חדשה. דוגמה לאלמנט על זמני מעין זה הוא השימוש בטייחים דקורטיביים בסגנון הבאוהאוס. טייחים אלה, דוגמת הטיח הרחוץ – וואשפוץ, והטיח המגורד – קרצפוץ, פותחו בתחילת המאה ה-19 באירופה והובאו לישראל על ידי אדריכלים חניכי תנועת הבאוהאוס שהגיעו ארצה במהלך שנות ה-20 וה- 30 של המאה ה-20. אלה היוו גורם דומיננטי בהטמעת הבאוהאוס בעיר תל אביב, בזכות בתים רבים בסגנון זה המרוכזים בה, דבר שאפשר לה ברבות הימים להפוך ל "עיר הלבנה" – אתר מורשת עולמי. בבניינים אלו נעשה שימוש בלמעלה מ-15 סגנונות שונים של וואשפוץ וקרצפוץ אשר הציגו עמידות גבוהה במשך למעלה מ-50 שנה.

תחנת-רכרבת-אוניברסיטה

צילום: ליאור אביטן

הוואשפוץ והקרצפוץ זוכים לעדנה מחודשת באמצעות שורה של פתרונות המבוססים על טייחים דקורטיביים אלה. במקרה שלפנינו, מערכות לקירות חיצוניים המשלבות שכבות שונות החל משכבת יסוד אוטמת, בשילוב שכבת בידוד תרמי ושכבת גמר / ציפוי של טיח גמר מינרלי המהווה גם שכבה מיישרת. טייחי הגמר המינרלים מוצעים בטקסטורות מעוצבות ומגוונות לבחירת המתכנן.
על כן, אלה מהווים פתרון מלא לעבודות שימור בסגנון הבאוהאוס אך לא רק ועל כך יתרונם הגדול. טייחים אלו הוכיחו את עמידותם לאורך השנים ובעלי יתרון מוכח בהשוואה לחיפויים קשיחים, בין היתר בהיותם בעלי השפעות סביבתיות פחותות, מאפשרים חסכון משמעותי בעלויות הבנייה וגמישות בתכנון האדריכלי.גישת השימור שהובאה לעיל עושה שימוש בידע שמקורו בהיסטוריה שלהבניה הישראלית והתאמתו כפתרונות בנייה בהווה, באופן שמאפשר מתן מענה לצרכים רחבים בענף הבניה, גם עבור בניה חדשה. מכאן, שהדאגה בתכנון השימור אינה רק לביצוע 'נכון' של השימור קרי, שמירה על ערכו התרבותי, הפונקציונאלי וארוך הטווח של המבנה, אלא גם לביצוע 'מתקדם' של השימור. בראייתנו, שימור מתקדם מגולם בהטמעה של התפיסה המערכתית המשלבת חומרים וטכנולוגיות חדשות ובראייה מקיימת של מחזור החיים של החומרים והמבנה בכללותו. הדאגה לשימור נכון שהוא גם מתקדם מאפשר את הגישור בין ישן לחדש, בין מסורתי למתקדם, ובין האסתטי לפונקציונלי.