בימים אלה מושלמות עבודות השימור של הכנסיה שהוקמה כחלק ממתחם בית החולים הצרפתי ביפו המוסב לבית מלון ובית דירות פרטי.
בית החולים הוקם ברוב פאר והדר סביב שנת 1875 על ידי פרנסיסק גינה (Guinet) איש עסקים צרפתי מאזור ליון, שביקר מספר שנים קודם לכן בלבנט וניצל מקדחת ממאירה בה לקה בעת ביקורו. כשנפל למשכב, טיפלו בו אחיות ממסדר צרפתי בשם סנט ז'וזף, להן הבטיח גינה (וקיים) להקים אכסניה ובית חולים שישמש כמרכז הרפואי עבור אנשי יפו. בטקס הנחת אבן הפינה בשנת 1869 הצהיר גינה שבית החולים, שינוהל בידי מסדר האחיות, יהיה פתוח בפני כולם – ללא הבדלי מין, דת ולאום, וכי הטיפול בו יינתן בחינם.
צמד אדריכלים, גם הם מליון, ושמם ריבלה (Ribellet) וגרבה (Grebez), התוו את התכנון למבנה רחב הידיים, שהיה לאחד מראשוני המבנים החדשים שקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה של יפו . עם שתי קומות עתירות קשתות ועיטורים, בנות 6 מטרים כל אחת, הפנה ההוספיס החדש חזית מונומנטלית ומאופקת כאחד לעבר רחוב יפת. הוא נבנה בשלושה אגפים שסודרו בצורת האות חי"ת, סביב חצר שעמדה בגבו ושימשה לצורך גידול ירקות ופירות שכלכלו את ארוחות המאושפזים.
הפרויקט הוקם על טהרת מלאכת הבנייה הצרפתית. בעלי מקצוע מיוחדים הובאו מצרפת בהם : זגגים, נגרים, בנאים, מומחים באבן, מתכת וזכוכית וכך גם חומרי הבנייה. המבנה התמלא באלמנטים מעוטרים – בהם עמודים רומיים להם גולפו קרניזים קורינתיים, פסלוני אבן, ויטראז'ים הנתונים בין פרופילי ברזל דקיקים ופרזולים בצורת פרחים, עלים ומקלעות צמחים. קרניזים בולטים בראש כל קומה נועדו להדגיש את החלוקה האופקית של הבניין. גגו שטוח, וקשתות רחבות בדפנו הפנימית, לצדה של החצר.
בחלקו הדרומי של המבנה ומשמאל לכניסה אליו נבנתה כנסייה קטנה, כמעט משפחתית בגודלה ושונה מיתר הבניין, על כיפתה ורצפות השיש שלה. היות והיא שולבה במבנה המרכזי, בעל הגיאומטריה הפשוטה – דבר מבחוץ לא מסגיר את קיומה מלבד עיטורי החלונות שלה. היא נבנתה בהשראת מודלים מוכרים מדרום צרפת, שיובאו על ידי יזמים צרפתיים באותה תקופה במזרח התיכון. בכנסיה היו חלונות ויטראז שיוצרו ונבנו בסטודיו ליד העיר ליון בצרפת והועברו במשלוח ימי ליפו.
מבנה הכנסיה זכה להשתמר במלואו במסגרת תמהיל השימושים החדש למקום; בשל ההקפדה על רמת השימור הגבוהה של מבנה זה גייס צוות השימור – אותו מרכזת חברת ארכו" (Arco), חברה ישראלית המתמחה בשחזור ושימור מבנים היסטוריים, אנשי מקצוע מתמחים : משמר ברזל שלמד באנגליה את המקצוע של שימור מסגרות חלונות, סתת מומחה מגרמניה, בנאי אבן מקררה, מומחית צבעים מבלגיה וצוות זיהוי חומרים מוונציה וכך הוזמן גם סטודיו פלורנט בשנת 2014 על ידם לשחזר ולהגן על 9 חלונות ויטראז' צרפתיים מקוריים בתוך כנסייה אשר בבית החולים הצרפתי ביפו. בנוסף לחלונות המקוריים התבקש הסטודיו לייצר כ- 5 העתקים (רפליקות) של החלונות המקוריים, אשר התקנתם יועדה להשתלב בקומת הקרקע של הכנסייה.
בשל מצבם הרעוע של החלונות המקוריים, הוחלט לגשת לשחזור מלא של הפאנלים של החלונות בסדנא, שחזור שעבודתו לקחה מעל שנה של עבודה מאומצת. ברגע ש 9 החלונות שוחזרו ו- 5 ההעתקים (רפליקות) החדשים היו מוכנים, אוחסנו כל 14 החלונות בארגזי עץ לשנה נוספת בטרם הותקנו כשם שהיו במקור (in-situ) בחורף שעבר. החלונות צופו בזיגוג כפול מיוחד שנועד להגן עליהם גם מבחוץ ברגע שישולבו מחדש במבנה.
כל 14 החלונות בעליי שכבת הגנה של זיגוג כפול על מנת להגן עליהם גם מבחוץ.
תהליך העבודה החל בהורדת הפאנלים של החלונות ממסגרת המתכת המקורית שלהם. הפאנלים הובאו לסטודיו בזהירות רבה, נבדקו, נוקו וכל חלקי הזכוכית פורקו מבסיס העופרת שלהם. החלקים השבורים הודבקו (באמצעות דבק אפוקסי עמיד), או הוחלפו בחלקים חדשים. הזכוכית בה השתמשו הייתה זכוכית עתיקה (mouth-blow) שיובאה במיוחד מגרמניה (Lamberts) ומצרפת (Ateliers de St-Just). צבעים חדשים מיוחדים לזכוכית (grisailles), הוכנסו (שולבו) אל תוך חתיכות הזכוכית והוצתו בכבשן (תנור) בחום של 360 מעלות צלזיוס על מנת שהתוצאה תהיה קבועה ובלתי הפיכה. כל הפאנלים צופו שנית בעופרת באיכות גבוהה שיובאה במיוחד מבלגיה. בפאנלים הולחם בדיל (פח- tin) ובסוף הם נאטמו בגימור שפכטל מיוחד= מרק דומה לגימור שפכטל שעושים בקירות מבנים).
במקביל, 5 ההעתקים החדשים עוצבו ונוצרו בהשתמש באותן טכניקות מסורתיות של החלונות המקוריים: זכוכית, עופרת, צבע. ההתקנה (הרכבה) הסופית של כל 308 חלקי הזכוכית שמרכיבים את הפאנל של הויטראז' בתוך המסגרת המתכתית המשוחזרת הושלם באמצעות שימוש בטכניקה מסורתית של חיבור גימור של שפכטל (מרק), כפי שנעשה עם החלונות המקוריים.
