פרויקט מצודת הארבל

הר ארבל מפורסם בעיקר בזכות המצוק המפואר המתנוסס מעל הכנרת ומהווה נקודת ציון נופית בולטת בכל האזור. ההר מתאפיין בעשרות מערות טבעיות (כ-350 מערות קארסטיות), בעיקר במצוק הצפוני התלול שממנו ניתן לצפות למרחקים מרשימים.

הר ארבל מפורסם בעיקר בזכות המצוק המפואר המתנוסס מעל הכנרת ומהווה נקודת ציון נופית בולטת בכל האזור. ההר מתאפיין בעשרות מערות טבעיות (כ-350 מערות קארסטיות), בעיקר במצוק הצפוני התלול שממנו ניתן לצפות למרחקים מרשימים. ההר נמצא במיקום אסטרטגי, בסמוך לדרך הים שחיברה בימי קדם את מצרים עם סוריה, אנטוליה ומסופוטמיה. בזכות שילוב התנאים הללו, הפך המצוק במשך הדורות למקום מחבוא והתבצרות עבור מגוון מתיישבים בהם חשמונאים, ממלוכים, צלבנים ודרוזים. במשך השנים חלק מהמערות נחצבו ואף חוברו אחת לשנייה על מנת להתאים אותן למגורים. בחלק מהמערות אף נבנו מתקנים לאיסוף מים, לטהרה ולאחסון.

 

על מצוקיו של הר ארבל נמצאת מצודה גדולה שנבנתה בתוך מערכת מערות טבעיות וחצובות מהמאה הראשונה לספירה. המצודה התקיימה בתקופה הצלבנית, בתקופה הממלוכית ובתקופה העות’מאנית, אך הידיעות על הארבל בתקופות אלה מעטות. היא נקראה בפי הערבים ”קלעת קעאקע” (מצודת העורבים) ומאוחר יותר במאה ה-17, שונה שמה ל”קלעת בני מעאן” על שם השליט הדרוזי שבנה אותה מחדש.

המצודה הראשונה הוקמה כנראה על ידי הצלבנים ומזוהה כ”קאזלה טארדלה”, ונמצאת לרגלי מצוק המערות. המצודה המאוחרת יותר הוקמה ככל הנראה בתקופת הממלוכים (לפי עיטור “משקוף האריות” שהיה מוצב בפתחה), על בסיס כפר המערות במצוק. הבנאים שילבו בורות מים וחדרים חשמונאיים במצודה. כיום נראים במקום שרידים של קירות עצומים שנבנו בחזית המערות כנדבכים של אבני בזלת שחורות ואבני גיר לבנות. אלו הם שרידי המצודה שנבנתה מחדש בתחילת המאה ה-17 על ידי הדרוזים ונהרסה בקרב עם  העות’מאניים

בשנת 1967 הוכרז הארבל כשמורת טבע הכוללת בין השאר את המצוק המרשים ואת המצודה שבמורדותיו. במהלך השנים מאז בוצעו ביוזמת רשות הטבע והגנים (הרט”ג) מספר פרויקטים שנועדו לשמר את המצודה. בדצמבר 2016, בעקבות נפילת סלע על אחד המעקות במבצר, הוחלט על סגירת המבצר עד לביצוע עבודות הצלה ושימור. תכנון וביצוע עבודות השימור הוטלו על צוותי השימור של מחוז צפון של הרט”ג, בליווי ופיקוח של מהנדס השימור יעקב שפר.

לאחר שזיהינו את בעיות השימור המורכבות במצודה, החלטנו לטפל תחילה בבעיה של זרימת מי הנגר מראש המצוק. אלו זורמים דרך נקיק טבעי בסלע לתוך מערכת איסוף המים ההרוסה של המצודה. בדרכם הם שוטפים את חומרי המליטה ומפרקים את אבני הבנייה. כדי להקטין את כמות המים אשר זורמים במורד הנקיק ולהאט את קצב זרימתם, בנינו מערכת של טרסות אבן בנקודות אסטרטגיות על ראש המצוק. הטרסות נבנו תוך ניסיון להטמיע אותן בנוף שמורת המצוק.

משימה נוספת שאיתה התמודדנו הייתה ייצוב קמרונות וקירות המצודה ובניית פיגום מעץ שישמש גם כגשר מעבר המגן על המבקרים. לשם כך הוזמנו כמויות גדולות של עץ (כ-650 קורות עץ באורך 4.5- 6 מ’ וכ-140 פלטות עץ) לטובת הפיגומים וכ-18 טון של חול מחצבה לחומר המליטה (שאותם ארז צוות השימור לתוך כ-850 שקים במשקל של 20-15 ק”ג כל אחד).

האתגר הגדול היה אתגר לוגיסטי – אספקת הדרוש לעבודות השימור במצודה, אספקה של חשמל ומים ושינוע החומרים לבנייה מבלי לפגוע בשמורת הטבע. תחילה נרתמו עובדי אתר הארבל ושני צוותי השימור הצפוניים שבעזרת מחפרון, טנדר וטרקטורון (mule) העבירו את החומרים הדרושים לבנייה מוואדי חמאם שבתחתית המצוק עד לנקודה הגבוהה ביותר אליה יכולים להגיע רכבי 4X4. את המרחק מנקודה זו ועד לתוך המבצר אפשר היה לעבור רק ברגל. בזכות מנהל האתר אסף דורי ומנהל המרחב גיא כהן, הגיעו כ-150 תלמידים מישיבת “נתיב מאיר” שזכו לביקור והדרכה בשמורה בתמורה להעברת כ-600 שקי חומר אל מרגלות המצודה. לשם שינוע העץ בוצע גיוס מקרב עובדי הרט”ג שהתנדבו מרחבי מחוז צפון ובעיקר ממרחב גליל תחתון. לביצוע המשימה הגיעו 38 עובדים, שביום שרבי במיוחד ובעבודת צוות מרשימה, העלו את כל העץ מקצה שביל ה-4X4 ועד למדרגות שלמרגלות המצודה. מנקודה זו נותרו עוד 133 מדרגות עד למצודה. פלוגה מגדוד 12 של גולני שנקלעה למקום התגייסה לסייע ולהעלות חלק מהעץ למצודה. את העץ ושקי החומר שנותרו, העלה צוות השימור בעזרת כננת מונעת שבנה בעזרת מנוע שהושאל מגן לאומי מבצר נמרוד, במעין “אחוות מצודות”.

עם סיום המבצע הלוגיסטי החלו הצוותים בעבודות השימור במצודה. לאחר ניתוח בעיות השימור ובהתאם לתכנית השימור שנבחרה, התחלנו בייצוב הכניסה למצודה. מפלס הכניסה כולל חלל פנימי בעל שתי קומות מקומרות, כאשר חלק גדול מן הקומה השנייה קרס. מקירות חלל הכניסה נשארו רק הנדבכים העליונים של אבני הגזית ללא תמיכה מספקת. פתחי חרכי הירי שמשני צידיהם נעלמו אבני הגזית, הפכו לפתחים לא רגולריים בליבת הקיר, ללא תמיכה מספקת וללא ייצוב. לצורך טיפול במפלס הכניסה נקטו צוותי השימור במגוון רחב של פעולות שימור בהן:

  • עיבוי ליבת הקירות בחלקו הפנימי של החלל בבניית “דֶבֶּש” מאבני גוויל וחומר מליטה על בסיס סיד הידראולי, כך שאבני הגזית “התלויות” יקבלו תמיכה מלמטה.
  • סיתות ובניית קשת אבן מעל פתח הכניסה למצודה לצורך תמיכה בקיר שמעליה.
  • קידוח והתקנה של מערכת מותחנים מפלדה שנועדו לקבע את חלקו החיצוני של הקיר לתוך סלע המצוק.
  • בניית קונסטרוקציית פלדה לצורך תמיכה קבועה בשרידי הקומה השנייה בחלקו הפנימי של החלל.
  • בניית מערכת של תמיכות זמניות מעץ שנועדו לתמוך בפתחי חרכי הירי.
  • הדברה וחיתוך של צמחייה שגדלה בתוך קירות האבן.

לאחר סיום עבודות הייצוב של מפלס הכניסה, בנינו מעליו פיגום עץ גדול. פיגום זה יאפשר לנו לטפל בעתיד בקומה השנייה של המצודה. בתחתית הפיגום יצרנו מעבר בטוח לקהל המבקרים. כך יוכל המבקר לטייל באתר המרשים הזה ולהיכנס “לתוך” התהליך של פרויקט השימור. בסוף שנת 2017 סיימנו את השלב הראשון של הפרויקט והמצודה נפתחה שוב למבקרים. אלו נכנסים לאתר דרך המעברים הבטוחים שנבנו בתחתית פיגום העץ. סיור באתר בזמן עבודות השימור, מעניק נדבך נוסף לחוויית הביקור ומאפשר הצצה לתהליך השימור המורכב והמאתגר.